צילום חזה של חולי שחפת ותמונה של חיידקי המחלהלאור פנייתה של דוקטור רם ניהלנו שיחה ארוכה בנוגע למחלת השכפת בבית קפה בת"א.
היא שיתפה אותי בכך שלאחורנה פנה אליה פציינט אשר היא חוששת שיתכן והותקף על ידי חיידק השכפת.
היא ביקשה ממני להעשיר את ידיעותה בנושא קבוצות הסיכון של המחלה וגורמי הסיכון של מחלה זו.
לאור כך שאת הדוקטורת שלי באוניברסיטת אוקספורד כתבתי על מחלה זו היתה לי יותר ממלה אחת בנושא.
מן התיאור של הפציינט על פי דבריה של הקולגה שלי , דוקטור רם , ישר הבנתי שמדובר במקרה קלאסי של אדם הנמצא בקבוצה הסיכון החמורה ביותר לחלות בשחפת .
קבוצת הסיכון החמורה ביותר כוללת את המקרים בהם מכלול של גורמי סיכון מתרכז באדם אחד.
השכיחות הגבוהה ביותר לפגיעה מהחיידק הם ילדים ומבוגרים כאחד הסובלים מתזונה לקוייה המגיעה בדרך כלל עד למצב של תת תזונה,החיים באזורים בהם רמת התברואה ירודה בקנה מידה מחריד וסובלים בנוסף ממערכת חיסון חלשה.
בנוסף העובדה שמדובר בעולה מאתיופיה,ארץ מוכת שחפת מעלה עוד יותר את רמת הסיכון השרוי בה הפציינט של דוקטור רם.
על כן המלצתי לדוקטור רם לבדוק האם מדובר כאן במקרה טרגי של התפרצות שכפת,דבר שהפך לשכיח מאוד בישראל ביחס לשאר מדינות המערב לאחר
העלייה בשנות השמונים והתשעים של עולים ממדינות מוכות שכפת ברמה כזו או אחרת - הרפובליקות ואזורי הספר של ברית המועצות ובראש ובראשונה בעקבות העלייה מאתיופיה. לכן המלצתי לדוקטור רם לערוך לפציינט שלה בדיקת טוברקלין. תבחין זה יכול לאבחן את מרבית הניפגעים מין החיידק בטווח של כ6 עד 8 שבועות לאחר החשיפה לחיידק השחפת. מבחן הטוברקלין הוא בעצם בדרך כלל הזרקה(אם כי קיימת שיטה נוספת) של כמות קטנה של חומר חלבוני בלתי מזיק של חיידק השחפת לפציינט הניבדק.כעבור שתיים עד שלוש יממות מרגע ביצוע המבחן תיבדק התגובה בעור אצל הניבדק.אי תוגבה לחדירת חלבוני חיידק השחפת תסמל בדרך כלל שהניבדק אינו עוד אחד בסטטיסטיקה הטראגית של החולים במחלה אם כי ישנם סייגים מסוימים.ייתכן והבדיקה נעשתה קרוב מידי למועד החשיפה או החשד להדבקה ויש לחזור עליה לאחר 3 חודשים . בנוסף קיימת האופציה כי הפציינט הניבדק שייך לקבוצת האוכלוסייה הנדירה שמערכת החיסון שלה לא מסוגלת לפתח תגובה אלרגית לחדירת החלבונים. אם יורשה לי לומר כאן באים ליידי ביטוי ניסיוני ותושייתו של הרופא,עליו להיעזר בחושיו החדים וגם בדרגת קבוצת הסיכון בא נימצא החולה כדי לקרוא את המצב כראוי,דרך אגב כאן גם מזל לא יזיק.תגובה חיובית משמעותה הופעת אודם בקוטר של 10 באיזור אליו הוחדרו חלבוני השחפת.קוטר קטן מקוטר זה משמעותו בדרך כלל כמשמעות אי תגובה עורית לבדיקה.חשוב לציין כי תוצאה חיובית משמעותה הימצאות של חיידק השחפת בגוף הניבדק אך לא בהכרח שהמחלה פעילה בגופו.במיקרה זה של תוצאה חיובית יש צורך לשלוח את הפציינט לצילום חזה.במיקרה של צילום חזה חיובי ניתן להניח את ההנחה שהחיידק קיים בצורה לא פעילה. בתלות הגיל יש לטפל על מנת למנוע מחלה בעתיד. כמו כן במיקרה שכזה מומלץ לבצע מעקב שוטף אחרי הפציינט.במיקרה של צילום חזה שאינו תקין יש לקבוע באופן סופי האם מדובר בשכפת או שמא במחלה אחרת. יש לציין שהיו כבר בהיסטוריה מספר מיקרים בהם תוצאות צילום החזה היו חיוביות אך החולה נמצא לבסוף כחולה שכפת ,ולכן על הרופא להפעיל תמיד תושייה.
היא שיתפה אותי בכך שלאחורנה פנה אליה פציינט אשר היא חוששת שיתכן והותקף על ידי חיידק השכפת.
היא ביקשה ממני להעשיר את ידיעותה בנושא קבוצות הסיכון של המחלה וגורמי הסיכון של מחלה זו.
לאור כך שאת הדוקטורת שלי באוניברסיטת אוקספורד כתבתי על מחלה זו היתה לי יותר ממלה אחת בנושא.
מן התיאור של הפציינט על פי דבריה של הקולגה שלי , דוקטור רם , ישר הבנתי שמדובר במקרה קלאסי של אדם הנמצא בקבוצה הסיכון החמורה ביותר לחלות בשחפת .
קבוצת הסיכון החמורה ביותר כוללת את המקרים בהם מכלול של גורמי סיכון מתרכז באדם אחד.
השכיחות הגבוהה ביותר לפגיעה מהחיידק הם ילדים ומבוגרים כאחד הסובלים מתזונה לקוייה המגיעה בדרך כלל עד למצב של תת תזונה,החיים באזורים בהם רמת התברואה ירודה בקנה מידה מחריד וסובלים בנוסף ממערכת חיסון חלשה.
בנוסף העובדה שמדובר בעולה מאתיופיה,ארץ מוכת שחפת מעלה עוד יותר את רמת הסיכון השרוי בה הפציינט של דוקטור רם.
על כן המלצתי לדוקטור רם לבדוק האם מדובר כאן במקרה טרגי של התפרצות שכפת,דבר שהפך לשכיח מאוד בישראל ביחס לשאר מדינות המערב לאחר
העלייה בשנות השמונים והתשעים של עולים ממדינות מוכות שכפת ברמה כזו או אחרת - הרפובליקות ואזורי הספר של ברית המועצות ובראש ובראשונה בעקבות העלייה מאתיופיה. לכן המלצתי לדוקטור רם לערוך לפציינט שלה בדיקת טוברקלין. תבחין זה יכול לאבחן את מרבית הניפגעים מין החיידק בטווח של כ6 עד 8 שבועות לאחר החשיפה לחיידק השחפת. מבחן הטוברקלין הוא בעצם בדרך כלל הזרקה(אם כי קיימת שיטה נוספת) של כמות קטנה של חומר חלבוני בלתי מזיק של חיידק השחפת לפציינט הניבדק.כעבור שתיים עד שלוש יממות מרגע ביצוע המבחן תיבדק התגובה בעור אצל הניבדק.אי תוגבה לחדירת חלבוני חיידק השחפת תסמל בדרך כלל שהניבדק אינו עוד אחד בסטטיסטיקה הטראגית של החולים במחלה אם כי ישנם סייגים מסוימים.ייתכן והבדיקה נעשתה קרוב מידי למועד החשיפה או החשד להדבקה ויש לחזור עליה לאחר 3 חודשים . בנוסף קיימת האופציה כי הפציינט הניבדק שייך לקבוצת האוכלוסייה הנדירה שמערכת החיסון שלה לא מסוגלת לפתח תגובה אלרגית לחדירת החלבונים. אם יורשה לי לומר כאן באים ליידי ביטוי ניסיוני ותושייתו של הרופא,עליו להיעזר בחושיו החדים וגם בדרגת קבוצת הסיכון בא נימצא החולה כדי לקרוא את המצב כראוי,דרך אגב כאן גם מזל לא יזיק.תגובה חיובית משמעותה הופעת אודם בקוטר של 10 באיזור אליו הוחדרו חלבוני השחפת.קוטר קטן מקוטר זה משמעותו בדרך כלל כמשמעות אי תגובה עורית לבדיקה.חשוב לציין כי תוצאה חיובית משמעותה הימצאות של חיידק השחפת בגוף הניבדק אך לא בהכרח שהמחלה פעילה בגופו.במיקרה זה של תוצאה חיובית יש צורך לשלוח את הפציינט לצילום חזה.במיקרה של צילום חזה חיובי ניתן להניח את ההנחה שהחיידק קיים בצורה לא פעילה. בתלות הגיל יש לטפל על מנת למנוע מחלה בעתיד. כמו כן במיקרה שכזה מומלץ לבצע מעקב שוטף אחרי הפציינט.במיקרה של צילום חזה שאינו תקין יש לקבוע באופן סופי האם מדובר בשכפת או שמא במחלה אחרת. יש לציין שהיו כבר בהיסטוריה מספר מיקרים בהם תוצאות צילום החזה היו חיוביות אך החולה נמצא לבסוף כחולה שכפת ,ולכן על הרופא להפעיל תמיד תושייה.
הדרך המוכרת ביותר לביצוע מבחן טוברקלין הוא מבחן מנטו ,כלומר ביצוע המבחן בזריקה.קיימת דרך נוספת לביצוע מבחן טוברקלין והיא מכונת מבחן פירקט ,כלומר החדרת חלבוני החיידק בשריטה.בנוסף חשוב לציין כי אדם שקיבל חיסון כנגד שחפת יראה מבחן טוברקולין חיובי למרות שאינו חולה. זוהי אחת הסיבות העיקריות לכך שהחיסון שנוי במחלוקת ולא ניתן במדינות בעלות אחוז חולים נמוך גם אם מדינות אלו שבדרך כלל מאופיינות בעוצמה כלכלית ובחוסן חברתי יכולות לאפשר לחסן את תושביהם בחיסון מפני השכפת. החיסון הוא אחת הדרכים העיקריות למניעה של המחלה. החיסון הוא בעצם יצירת זיהום ראשוני מחיידק מוחלש, ובכך למנוע הדבקה בחיידק האלים.אותו חיידק מוחלש שמוזרק בחיסון הוא בעצם זן של שחפת הפירות שהוחלש בתנאי מעבדה. בטיחותו ויעילותו של החיסון שנויים במחלוקת למרות עשרות שנות שימוש. מוצלח למדי.תופעות הלוואי של החיסון מאופיינות באודם באיזור ההזרקה כחודש לאחר החיסון, נפיחות והגדלת בלוטות הלימפה האזוריות.כל בעיות אלו בחיסון הובילו לכך שבמידנות ובהן ישראל שבהן ירד שיעור השכפת באופן משמעותי משיפור מערכת התבאורה והתנאים הסוציאליים בעיקר לא מקובל לחסן את כלל האוכלוסייה.
עקב תופעות הלוואי הנדירות של תבחין טוברקולין שכוללות בעיקר תגובות עוריות מוגזמות קיים לאחרונה ניסיון למצוא שיטות אלטרנטיביות לאיבחון השכפת. מבין כל ניסיונות חדשניים אלו בולט ניסיונם של מדענים בלגיים לאמן חולדות לזהות חולי שחפת בעזרת חוש הריח המפותח שלהן.חשוב לציין
ששיטה ניסיונית זו אינה נימצאת בינתיים בשימוש שוטף.
לסיכום במיקרה עליו סיפרה דוקטור רם להערכתי ונקווה שהערכותיי היתבדו קיים סיכוי גבוה לשכפת ועל כן יש להיות סקפטים למדי על כל תוצאה שיראו מבחני הטוברוקלין ,בעיקר על תוצאה של העדר תגובת אור שמשמעותה כאמור היעדר פגיעה של חייק השכפת.ההיתרבות והעלייה החדה במיקרי השכפת לאחרונה בישראל ובנוסף דרגת הסיכון הגבוהה בו נימצא הניבדק על פי דברייה של דוקטור רם מאלצות אותה להיות זהירה מאד בקביעותייה.
No comments:
Post a Comment