שלום ד"ר רם,
כפי שנודע לי בעקבות תוצאות הבדיקות שערכת לי אני אחד מיני רבים מבין יוצאי אתיופיה אחיי החולה בשכפת.
למרות הטיפול הכימוטרפי ואנטיביוטי [לא שיש לי מושג מזה ]הסבל רק הולך ומחריף.
אני ניהיה חלש ממה שהייתי וניוסני לעמוד בהמלצתך ולהיגמל מהוודקות הזולות רק מחזק את כאבי עוד יותר.
חום גופי נע בדרך כלל לסביבות ה40 מעלות , והשינה על ספסלים בפארקים ציבוריים לא מקלה על כאבי.
אני פולט לעיתים קרובות יותר ויותר כיח דמי ואני סובל רבות מהתקפי חוסר נשימה.
אני לא אשקר לך ד"ר שמצאתי תודות לחברי ההומלסים תחליף לטיפה המרה , דבר שהשתדלי להימנע ממנו עד עכשיו -אופיום.
לדבריך החלצות בחיים מן המחלה הפעילה היא עניין של לפחות חצי שנה של טיפולים אינטנסיבים וגם כך הסיכוי אינו עובר את 50%.
אינני יודע אם יוכל לשרוד חצי שנה לפחות של איסורים.
מחשבות על התאבדות עוברות בראשי בכל עת מלבד באילו שהקשר ביני לבין בהמציאות הוא מקרי בהחלט.
אנא עיזרי לי!!!
נ.ב דבריו של שמעון דובבו ע"י עובדת סוציאלית
No comments:
Post a Comment