לאחר שילוב תוצאות החיוביות של מבחן טוברקלין, הסימנים המדאיגים מבדיקות החזה שנערכו בהפנייתי לשמעון וקבוצת הסיכון הגבוהה בה הוא נמצא הגעתי למסקנה המצמררת - שמעון הוא אחד מבין מספר רק ועולה של אנשים בישראל הסובל משפחת פעילה.הבנתי שיש להתחיל באופן מידי להעניק לו את הטיפול שניתן לחולי שכפת בישראל של היום - שילוב של טיפול באנטיביוטיקה ובכימוטרפיה. הטיפול נמצא רק בחודשו הראשון ואורכו הממוצע נע בין שש חשע חודשים וגם כך סיכוני ההבראה אינם גבוהים. סיכוני ההבראה נמוכים עוד יותר בגלל המצב התבאורתי שחי בו שמעון חסר הבית, הייתי עושה משהו בנידון אך אינני עמידה מספיק על ככלית. חשתי גם שמולי עומד אדם מיואש המתחיל למאוס בחיים דבר המחליש עוד יותר את עמידתו של הגוף אל מול חיידקי השכפת.ככל הנראה במקרה של שמעון מדובר בשכפת ריאתית,הזן הנפוץ ביותר של שכפת.אל מול סיבלו שמעון לא יכולתי להישאר אדישה ולכן גם כאשר סיפר לי שמצד אחד כהמלצתי הוא חדל לצרוך אלכוהול אך מצד שני החל להשתמש בסמים קשים הבנתי ללבו ולא הטפתי לו מוסר כפי שאני עושה בדרך כלל.
לסיכום אני מתחילה לאבד אמונה ששמעון יצא בחיים מן השכפת.
No comments:
Post a Comment